1 קודם כול, תמדדו. אל תנחשו

רוב האנשים מעריכים את הבזבוז שלהם בחסר, כי הוא קורה בטפטופים. חצי חבילת עוף, שקית תרד, יוגורט אחד. אף אחד מהם לא מרגיש כמו הוצאה.

לכן מתחילים במדידה ולא בהערכה. במשך שבועיים, כל פעם שאתם זורקים מוצר מזון, כתבו שתי מילים ומספר: מה זה היה, ומה הוא עלה. פתק על המקרר מספיק. בסוף השבועיים תכפילו בשניים, וזה המספר החודשי שלכם. הוא כמעט תמיד גדול ממה שציפיתם, וזו בדיוק הנקודה: אי אפשר לחסוך מה שלא מדדתם.

2 ארבעת השלבים שעושים את ההבדל

החיסכון לא מגיע מהמכשיר. הוא מגיע מסדר עבודה שהמכשיר מאפשר.

• קונים בגדול, מחלקים בקטן. מגש בשר גדול כמעט תמיד זול יותר לקילו ממנה ארוזה. עד היום זה לא השתלם, כי חצי ממנו הספיק להתקלקל. עכשיו מחלקים אותו למנות בגודל שאתם באמת מבשלים, ואוטמים כל אחת בנפרד.
• אוטמים ביום הקנייה, לא ביום שנזכרתם. אטימה לא מחזירה טריות, היא רק עוצרת את השעון. שעון שנעצר ביום הראשון שווה הרבה יותר משעון שנעצר ביום הרביעי.
• שטוחים, לא תפוחים. שקית שנאטמה שטוחה נכנסת למקפיא כמו ספר על מדף, מפשירה מהר יותר, ומאפשרת לראות מה יש לכם. ערימת שקיות תפוחות היא ערימה שתשכחו ממנה.
• מתארכים. טוש על השקית, תאריך ותוכן. בלי תאריך, כל שקית במקפיא הופכת תוך חודש ל"משהו".

3 כמה זמן זה באמת מחזיק

זמנים במקרר, לפני ואחרי אטימה. הם תלויים בטריות המוצר ביום הקנייה ובמקרר שעובד כמו שצריך.

• עוף טרי: 2 עד 3 ימים, ואחרי אטימה עד 8.
• בשר בקר: 3 עד 4 ימים, ואחרי אטימה עד 10.
• דג טרי: יום עד יומיים, ואחרי אטימה עד 6.
• גבינות קשות: שבוע עד שבועיים, ואחרי אטימה משמעותית יותר, ובעיקר בלי עובש בקצוות.
• ירקות חתוכים: 2 עד 3 ימים, ואחרי אטימה עד 8.

במקפיא הסיפור שונה. אטימה שם לא מאריכה את חיי המזון בצורה דרמטית, אלא מונעת כוויות קור, שהן הסיבה האמיתית שבשר שהוצאתם מהמקפיא אחרי חודשיים יוצא אפור ויבש. זה ההבדל בין לזרוק את מה שהקפאתם לבין לאכול אותו.

4 איפה הכסף באמת מסתתר

ארבעה מקומות שבהם השיטה מחזירה את עצמה הכי מהר:

• דלפק הבשר והדגים. ההפרש לקילו בין מגש גדול למנה ארוזה הוא בדרך כלל ההפרש הגדול ביותר בסל הקניות שלכם. זה המקום הראשון לבדוק.
• מבצעי כמות. "3 ב-" משתלם רק אם שלושתם נאכלים. עכשיו הם נאכלים.
• שאריות מבושלות. סיר שבישלתם בשישי שווה בדיוק כמו ארוחה שקניתם, אם הוא עדיין טעים ברביעי.
• עונתיות. מה שזול בעונה נשאר זמין גם אחריה.

אל תנסו את כל הארבעה בבת אחת. תתחילו מהראשון, כי הוא הגדול ביותר, ותנו לו חודש.

5 בישול מרוכז, בלי להפוך לפרויקט

לא צריך יום בישולים. צריך להכפיל כמות אחת. כשאתם כבר מבשלים רוטב, קציצות או תבשיל, עשו פי שניים ואטמו את החצי השני במנות. העלות השולית של הכפלה היא כמעט אפס, והזמן שנחסך בערב עמוס הוא מה שמונע הזמנת אוכל בחוץ, שהיא ההוצאה שבאמת שורפת את התקציב.

6 מה לא לאטום, וזה חשוב

אטימת ואקום מוציאה את החמצן, וזה מה שמאט קלקול. אבל יש חיידקים שדווקא משגשגים בסביבה נטולת חמצן, ולכן יש מאכלים שלא נכון לאטום ולהשאיר במקרר:

• שום או עשבי תיבול בשמן: לא לאטום לאחסון ממושך.
• פטריות טריות: ממשיכות לנשום, ומשתחררים מהן גזים.
• גבינות רכות ולא מפוסטרות.
• אורז או פסטה מבושלים שנשארו בטמפרטורת החדר: לקרר מהר, ולא לאטום חמים.
• ירקות מצליבים טריים כמו כרוב וברוקולי: משחררים גזים ומנפחים את השקית.

שני כללים שלא כדאי לעקוף: אטימה איננה תחליף לקירור, וכל מה שנאטם צריך להיכנס למקרר או למקפיא. ואם משהו מריח או נראה לא טוב כשפותחים, זורקים אותו. ואקום מאט קלקול, הוא לא מבטל אותו.

7 גיליון החיסכון החודשי

זה החלק שהופך את המדריך למספר. מלאו אותו בסוף כל חודש, בשלוש שורות:

• שורה א: כמה זרקתם החודש. זה המספר מסעיף 1, אחרי שהתחלתם לאטום.
• שורה ב: כמה חסכתם בקנייה בכמות. ההפרש לקילו, כפול הכמות שקניתם.
• שורה ג: כמה ארוחות חוץ לא הזמנתם כי הייתה מנה מוכנה במקפיא.

ב' ועוד ג' פחות א' הוא החיסכון החודשי שלכם. אצל רוב המשפחות הוא מתייצב אחרי חודשיים, כי בחודש הראשון עוד לומדים את השיטה.

• שאלה אחרונה

אם אחרי חודשיים המספר שלכם קטן ממה שציפיתם, זה כמעט תמיד אחד משניים: אתם אוטמים מאוחר מדי אחרי הקנייה, או שאתם אוטמים במנות גדולות מדי ביחס למה שאתם באמת מבשלים. שני אלה קלים לתיקון, ושניהם מחזירים את רוב הפער.

בהצלחה. אם משהו לא ברור, כתבו לנו ונעזור.